היום בריצת הבוקר הרחתי ריח של חרדלים שהחזירו אותי 20 שנה וקצת אחורה.
על עיצוב וחוש הריח כתבתי בפוסט כאן.
לפני כמה חודשים כתבתי פוסט של קשת של צבעים
ובסופו כתבתי שיבוא יום ואכתוב על שנות העשרים שלי.
נולדתי בעיר, בעיר גדולה - רמת גן, אומנם בילדותי היו שם פרדסים והיינו הרבה בטבע,
אבל עדין עיר לכל דבר. ברגע שהיתה לי הבחירה בחרתי לגור בעירה קטנה באוסטריה.
אחת הבחירות האמיצות שעשיתי בחיי. הטבע תמיד משך אותי אליו...
את שנות העשרים של חיי העברתי במגורים בארצות שונות, התחנה הראשונה הייתה אוסטריה,
הלכתי אחרי האהבה ובחרתי לגור עם בן זוגי הראשון בעירת מגוריו על גדות הדנובה.
זאת הייתה החלטה מהירה ואני מרגישה שהיא הייתה משנת חיים עבורי
ועיצבה לי הרבה מהאופי והאישיות שלי כאדם בוגר.
תמיד הייתי חברותית ובאוסטריה נאלצתי ללמוד לחיות שעות רבות לבד עם עצמי.
זאת הייתה למידה מצוינת שאני נהנית ממנה עד היום בחיי היום יום שלי.
ריח של חרדלים מחזיר אותי למבחן בגרות בביולוגיה על הגדרת צמחים.
ההגדרה שלי היתה על חרדל מצוי.
ריח של חרדלים מחזיר אותי לימים שנסעתי יום יום ברכבת ללמוד גרמנית בוינה
והנוף שנשקף מהחלון הוא נוף שדות החרדלים.
לאחר מספר חודשים באוסטריה התחלתי לעבוד בבטחון של אל על,
מה שגרם לי לקירבה לארץ ולחברים חדשים.
גם בלימודים הכרתי אנשים ממדינות שונות וזאת היתה חוויה יחודית.
לאחר כמה שנים נפרדתי מבין זוגי הראשון והכרתי את יזהר בן זוגי הנוכחי.
אני מרגישה שלפעמיים צריך לעשות דרך ולהחליט החלטות מסוימות שיובילו אותך
לאדם שילוו את חייך ויהיה שותף לחיים ולגידול הילדים.
ממש כמו דלתות מסתובבות.
מהרגע שראיתי את יזהר בתחנה באל על ידעתי שנתחתן.
אני שמחה שהאינטואיציה שלי הייתה נכונה והובילה אותנו לחיים המשותפים שלנו.
כתבתי בתחילת הפוסט שהייתי צריכה הרבה אומץ לעזוב את הארץ,
כי נכון שלא היה לי הרבה מה להפסיד כי הייתי צעירה אבל עדין לעזוב
מקום מוכר וללכת למקום לא ידוע וללא שפה בהחלט דרש אומץ.
אבל כזאת אני ואני שמחה על כך כי למדתי המון, רכשתי את השפה הגרמנית.
התחלתי ללמוד ארכיטקטורה באוסטריה והפסקתי אחרי שנה שהבנתי שאני
מתעניינת בעיצוב פנים ושהלימודים בשפה הגרמנית "גדולים עלי". על כך ועל חיי כתבתי בפוסט פה.
בנוסף במסגרת העבודה של יזהר ושלי גרנו בהמשך בוינה בנגקוק ופריז.
בפריז למדתי צרפתית אך שכחתי הרבה מהשפה, אך עדין זאת חוויה ללמוד בפריז.
בשנת 2000 חזרנו לארץ לדירת סבתי ברמת גן ובכך סגרתי מעגל
לאחר מספר חודשים עברנו לגור בצפון ומאז עברנו בתים רבים עד
שהחלטנו לבנות בהרחבה של קיבוץ שריד.
אני מרגישה שחמש השניים שחייתי בחו"ל הם שנים מאוד דומיננטיות בחיי.
למרות הזמן שעובר אני מבינה מיום ליום כמה משמעותיות הן היו עבורי.
תמיד מעניינים אותי סיפורי חיים ותקופות שונות,
אלו רגעים או תקופות היו משמעותיות בחייכם?
מחכה לקרוא ממכם ושמחה שאתם פה איתי.
שלכם מיכל
על עיצוב וחוש הריח כתבתי בפוסט כאן.
לפני כמה חודשים כתבתי פוסט של קשת של צבעים
ובסופו כתבתי שיבוא יום ואכתוב על שנות העשרים שלי.
נולדתי בעיר, בעיר גדולה - רמת גן, אומנם בילדותי היו שם פרדסים והיינו הרבה בטבע,
אבל עדין עיר לכל דבר. ברגע שהיתה לי הבחירה בחרתי לגור בעירה קטנה באוסטריה.
אחת הבחירות האמיצות שעשיתי בחיי. הטבע תמיד משך אותי אליו...
 |
| חרדלים ריח שמחזיר אותי לשנות העשרים של חיי. |
את שנות העשרים של חיי העברתי במגורים בארצות שונות, התחנה הראשונה הייתה אוסטריה,
הלכתי אחרי האהבה ובחרתי לגור עם בן זוגי הראשון בעירת מגוריו על גדות הדנובה.
זאת הייתה החלטה מהירה ואני מרגישה שהיא הייתה משנת חיים עבורי
ועיצבה לי הרבה מהאופי והאישיות שלי כאדם בוגר.
תמיד הייתי חברותית ובאוסטריה נאלצתי ללמוד לחיות שעות רבות לבד עם עצמי.
זאת הייתה למידה מצוינת שאני נהנית ממנה עד היום בחיי היום יום שלי.
 |
| הריצות והלבד שלי. זר פרחים שמירן הביא לי בדיוק שהתחלתי לכתוב את הפוסט... |
ההגדרה שלי היתה על חרדל מצוי.
ריח של חרדלים מחזיר אותי לימים שנסעתי יום יום ברכבת ללמוד גרמנית בוינה
והנוף שנשקף מהחלון הוא נוף שדות החרדלים.
לאחר מספר חודשים באוסטריה התחלתי לעבוד בבטחון של אל על,
מה שגרם לי לקירבה לארץ ולחברים חדשים.
גם בלימודים הכרתי אנשים ממדינות שונות וזאת היתה חוויה יחודית.
לאחר כמה שנים נפרדתי מבין זוגי הראשון והכרתי את יזהר בן זוגי הנוכחי.
אני מרגישה שלפעמיים צריך לעשות דרך ולהחליט החלטות מסוימות שיובילו אותך
לאדם שילוו את חייך ויהיה שותף לחיים ולגידול הילדים.
ממש כמו דלתות מסתובבות.
מהרגע שראיתי את יזהר בתחנה באל על ידעתי שנתחתן.
אני שמחה שהאינטואיציה שלי הייתה נכונה והובילה אותנו לחיים המשותפים שלנו.
כתבתי בתחילת הפוסט שהייתי צריכה הרבה אומץ לעזוב את הארץ,
כי נכון שלא היה לי הרבה מה להפסיד כי הייתי צעירה אבל עדין לעזוב
מקום מוכר וללכת למקום לא ידוע וללא שפה בהחלט דרש אומץ.
אבל כזאת אני ואני שמחה על כך כי למדתי המון, רכשתי את השפה הגרמנית.
התחלתי ללמוד ארכיטקטורה באוסטריה והפסקתי אחרי שנה שהבנתי שאני
מתעניינת בעיצוב פנים ושהלימודים בשפה הגרמנית "גדולים עלי". על כך ועל חיי כתבתי בפוסט פה.
 |
| חזרה לנוף הצפוני. |
בנוסף במסגרת העבודה של יזהר ושלי גרנו בהמשך בוינה בנגקוק ופריז.
בפריז למדתי צרפתית אך שכחתי הרבה מהשפה, אך עדין זאת חוויה ללמוד בפריז.
בשנת 2000 חזרנו לארץ לדירת סבתי ברמת גן ובכך סגרתי מעגל
לאחר מספר חודשים עברנו לגור בצפון ומאז עברנו בתים רבים עד
שהחלטנו לבנות בהרחבה של קיבוץ שריד.
אני מרגישה שחמש השניים שחייתי בחו"ל הם שנים מאוד דומיננטיות בחיי.
למרות הזמן שעובר אני מבינה מיום ליום כמה משמעותיות הן היו עבורי.
תמיד מעניינים אותי סיפורי חיים ותקופות שונות,
אלו רגעים או תקופות היו משמעותיות בחייכם?
מחכה לקרוא ממכם ושמחה שאתם פה איתי.
שלכם מיכל
מיכל, איזה פוסט מדהים, בדיוק סוג הפוסטים שאני אוהבת ואף רוצה להמשיך ולקרוא עוד ממנו. למרות ששמעתי כבר את הסיפור ממך בע"פ, עדיין התרגשתי לקרוא אותו שוב ולראות את התמונות מפעם.
השבמחקאין עליך מיכל! תודה לך ושמחה שאהבת, אחת התקופות המיוחדות בחיי בהחלט השפיעה עלי מאוד, יום יבוא ונפתח אלבומים ביחד (:
מחקמגורים בארץ אחרת זו אחת החוויות הכי מעשירות שיש בעיניי,שמחה שהיה לך את האומץ והעצמאות לכך ובטוחה שזה העשיר והשפיע גם על הסגנון העיצובי שלך... פוסט מרתק!
השבמחקאת צודקת בהחלט יונית ובהחלט יש השפעה גם על העיצובים שלי ואפילו על סגנון התרבות שלי, זאת בהחלט חוויה שאם ניתן שווה לאזור אומץ בשבילה, תודה לך על התגובה יקרה
מחקתמיד רציתי לגור תקופה ארוכה בארץ אחרת וזה בנתיים לא קרה... עדיין לא ויתרתי. שהיתי בחו"ל תקופות לא קצרות לצורך עבודה וזאת תמיד היתה חוויה מאד מרחיבת דעת עם הרבה תובנות והתבוננות שונה על עצמי והחיים, זה הישפיע עלי בהמון המון תחומים. הפוסט שלך החזיר אותי לתקופות הללו שיש לי מהן זכרונות מאד מיוחדים ואני מקווה שיצא לי עוד בעתיד ליצור עוד כאלה.
מחקריבי מעניין לקרוא ובטוחה שהחשיפה לאנשים ממקומות שונים השפיע עליך, אשמח לשמוע על עבודתך, ומקוה שתגורי בחו"ל בהמשך ואשמח שתחזרי לפוסט ותשתפי
מחקיש לך סיפור מרתק, תמיד מעניין לקרוא עוד פיסה מהפאזל. נשמע כמו שרשרת של חוויות בונות וחשובות, נחמד לראות שהריחות והזיכרונות מעוררים בך נוסטלגיה ולא מכאיבים. ניכר שיש בהם קבלה ולא פיספוס. תענוג לקרוא.
השבמחקשירה כיף לקרוא אותך ואת מחדדת לי דברים, בהחלט כל החלטה שאני עושה אני שלמה איתה, וגם אם לא התאימה לאחר מכן אני יודעת שהיא היתה הטובה ביותר לאותה נקודת זמן. אני בהחלטת חושבת שזאת היתה חוויה בונה ושמחה שאת נהנת להשלים את הפאזל כמובן שיש עוד הרבה סיפורים מאותה תקופה ובכלל, תודה לך על התגובה
השבמחקאת מלאת הפתעות, פריחות וצהוב. אהבתי את כל הדימויים, החיבורים, הריצה בציר הזמן שלך, ומה שהיא הביאה, החיבורים, השפות, ארצות זרות, אצלי הן רק בחלומות, ורק נותר לי להפוך כנראה מירוקה לצהובה עם קצת סגול אולי זה יעזור. תודה
השבמחקנתלי הצחקת אותי במיוחד בהחלפת הצבעים בסוף ... אהבתי את התיאורים שלך והחיבורים, כנראה זאת אני מלאת הפתעות והפרעות (כמו שרחלי מס אומרת) הפתעות קשב (; שמחה שאהבת את הפוסט והכתיבה
מחקלא סתם אני מתחברת אלייך.. גם בתחום של אהבת הנדודים אנחנו דומות
השבמחקאוהבת נדודים וספונטניות ... מתחברת אליך יונית בהמון מובנים, תודה לך על הפתח שנתת בחיי להציץ על הכל שוב מחדש
מחקאיזה כיף, אני תמיד רציתי לנדוד ולגור בארצות שונות, אבל אף פעם לא היה לי את האומץ.
השבמחקכן זה לא פשוט ובגיל צעיר יש פחות פחד ומחויביות אבל תמיד אפשר לטייל , הטיול שעשיתם לסבתך בקיץ יש בו הרבה אומץ
השבמחקמיכלי,
השבמחקלפני הכל את פשוט יפהיפיה אז עכשיו ובכלל ואתם שניכם זוג כל כך יפה...
כשסיפרת בסדנה שלי את כל המסלול שלך בעולם ומה הוא הביא לחייך, התפעמתי ממך. אני אמיצה אפשר להגיד, אבל אחד הדברים שתמיד תהיתי אם יהיה לי אומץ לעשות זה לגור בארץ אחרת. על אחת כמה וכמה לגור בכמה ארצות. לא מכירה הרבה שגרו בכמה ארצות כמוך בפרק זמן יחסית כל כך קצר.
ללא ספק היום כשאני מכירה אותך קצת יותר, אני מרגישה שיש בך הרבה משם, מהמדינות שחיית בהן.
הן השאירו בך חותם גדול. יש לך שלווה אירופאית :), חתך הדיבור אפילו, התמונות שאת מצלמת תמיד נראות מאי שם, הרבה מהמהות שלך היא משהו של שם ולא של כאן.
סיפורי החרדלים מקסימים, שוב את כותבת את עצמך כמו שאת. עם הריח של הפרחים, המראות שראית, החיים שחיית, האהבות שלך ואיך הכל מתחבר להכל להווה שלך.
מקסים!
תמרי ולי נשאר כל פעם להתרגש אבל באמת, ממש להתרגש מהתגובה שלך והמראה שאת משקפת לי, אני מאמינה שאת צודקת יש השפעה גדולה על חיי והאישיות שלי, במיוחד שהבסיס שלי גם אירופאי, למרות שאיתי דיברו רק עיברית, שפת האם של אמא שלי היא איידיש, השילוב של לגור עם משפחה אוסטרית גם השפיעה עלי, עוד אכתוב על כך בהמשך גם הם חלק ממני עד היום, שמחה שאני עוברת עליך ככה ושמחה שהיכרנו וכבר מחכה לפגישתינו ! תודה לך
מחקאיזה יופי כתבת צילמת ותיארת, כרגיל! כל כך מזדהה עם התובנות והזכרונות מנסיון החיים האחרים בעולמות רחוקים, האופקים שהתרחבו, החושים שהתחדדו. וכמה זה נפלא כשזה בא עם בן זוג ומשפחה אוהבת שבחרת לקחת איתך! שתמיד תצאו למסעות נהדרים, קרובים ורחוקים - יחד. נשיקות. מתי ניפגש כבר?
השבמחקכמה אני מחכה כבר להיפגש, חוץ מזה שכתבת מדויק, בטח גם הזדהת עם החיים שלך בקנדה ועוד אצלך זה עם ילדים אז בכלל עולם ןמלואו... שמחה שאת כאן איתי ומתחברת (: תודה לך יקרה
מחקחרדלים גם אני אוהבת. משהו פשוט וברור בפרח הזה. דלתות מסתובבות הזכרת בפוסט שלך. מכירה את הסרט הזה? אחד האהובים עלי. מורגש שבכל מקום שבו היית שהית- ליקטת סביבך אוהבים . פוסט שקט ונעים ביותר .. אוירה טובה בוקעת מהבלוג שלך וממך
השבמחקבהחלט מכירה את הסרט, ראיתי אותו כמה פעמיים , הוא גם שייך לדעתי לאותם שנים, לדעתי היה גם סרט באותו סגנון ״ראן לולה ראן״ החיים הם דלתות מסתובבות לגמרי ...אני שמחה שאת אוהבת את האווירה מהבלוג ובכלל תודה
מחקהרגת אותי עם התמונות ! ולחשוב שאני מכירה אותך עוד מאז...מדהים.
השבמחקתמיד הערצתי אנשים שבחרו לחיות בחו"ל, זה דורש המון אומץ בעיניי ובטוח מלמד אותך על עצמך המון.
לגמרי את מכירה אותי מאז (: איך הזמן עובר, כמה לומדים ומשתנים ובסוף נשארים דומים ... כן בהחלט חוויה מיוחדת לגור בחו״ל, השנים שם מאוד השפיעו עלי כאדם. שמחה שאת מלווה אותי כל כך הרבה שנים
השבמחקכמוך, גם אני עשיתי עבודה בבית הספר על החרדל המצוי. חקרתי אותו, ייבשתי אותו והפקתי ממנו את הגרגירים ובדיוק בשבת כשיצאנו לחגוג יום הולדת לבני בבית אורן, בין הכלניות ופרחי הבר הזכרנו גם את החרדל וסיפרתי לילדיי על המחקר האישי שלי.
השבמחקבנושא החיים מחוץ לגבולות הארץ אני רוצה לומר לך שאת אמיצה מאד. בתור אחת שעבדה באל על וטיילה הרבה מחוץ לגבולות המדינה ותמיד חזרה הביתה, לבחור בחיים במדינה אחרת, להיות לבד ולגלות את עצמך...את אמיצה יקירתי. נתת לעצמך מתנה אך דרוש לכך אומץ רב! יופי של פוסט
יפה לראות את החיבור שלנו דרך החרדלים והעיצוב, צירוף מקרים מעניין שבדיוק סיפרת לילדיך על המבחן שלך, כנראה שהלימודים לבגרות בשבילוב עם חוש הריח הוא שלב חשוב בשנות העשרה שלנו. מה שמעניין שבאותו רגע שעשיתי את ההחלטה זה לא נראה לי שצריך אומץ לעזוב , רק בהסתכלות לאחור. תודה לך על התגובה יקרה
מחקחוץ מזה ששמחתי ללמוד עליך עוד ועל העבודה באל על מעניין באיזה שנים עבדת... אולי מפגשנו בגלגול ההוא גם (:
מחקמיכל, איזה סיפור חיים מאתגר ומעניין יש לך! אני, שלא זכיתי לחיות בחול, כל פעם שמכירה אנשים שחיו בה, מיד אני מרגישה את החסך הזה. חסך שהוא פרטי שלי, חסך של חוויות שלדעתי כולן משנות חיים. שמחה בשבילך שעברת ככ הרבה כאלה ובטוחה שאת השתנית לא מעט, התבגרת והחכמת בעקבותן. אני כמעט מתפתה לשאול איך חזרתם, אבל עזבי, זה כנראה רק כל מה שמסביב שגורם לי לחשוב ככה. אני מרשה לעצמי לספר לך אנקדוטה קטנה מהחיים שהיו לי כאן :) את הביוטופ שלי עשיתי על הרדוף הנחלים, וכיוון, שחברתי ואני לא מצאנו כמעט שום חומר עליו, ומכיוון שלא סבלנו את בית הספר, חרגנו ממנהגינו והמצאנו הכל. את כל הביוטופ, למעט שקיים הרדוף הנחלים. לדעתי זרע הכתיבה הנץ אצלי כבר אז, וציון ה-85 שקבלתי רק עודד אותי (פשוט הבאתי רק את הצמח, לא היו לי עוד מיצגים, שכנראה היו מעלים לי את הציון...) שזה המקום הטבעי שלי....שמחה בשבילך שאת עובדת במה שאת אוהבת ומאחלת לך שתמיד תמצאי אנשים כלבבך!
השבמחקמסכימה איתך על המאתגר, היו לי את הסיבות שלי לרצות לבנות עולם אחר, וחו״ל היה נראה מאוד מפתה, אני יכולה להגיד לך שאחרי הרבה מקומות , שיש משהו בארץ ששייך רק לפה, תחושת הבית הפתוח , החמימות היא כאן בדם שלנו, זכיתי לחיות בתוך משפחה כזו גם באוסטריה , אבל הם היו מיוחדים במינם ועד היום אני בקשר איתם, כלישאה אולי להגיד אבל אין כמו בבית ... פה אני מרגישה בבית , לטוב ולרע ! והביוטופ שלי היה על עפצים בעץ האלה האטלנטית , מוזר ביותר. הסיפור שלך מצחיק (: מחכה שנדבר על כך שנפגש
מחקהוי מיכל, כמה שאני מזדהה עם הסיפור שלך... אני אחרי הצבא נסעתי לעבוד בבלגיה. בבטחון של אל על... נסעתי עם החבר שהיה לי בזמנו ושם פגשתי את מי שהיום אני נשואה לו. החיים בחו"ל תמיד יזכרו לי כתקופה מיוחדת, למרות שהייתי שם תקופה קצרה יחסית.
השבמחקוכן, ריחות לוקחים אותי לתקופות רחוקות בחיים, לגמרי מבינה אותך!