קשת של צבעים

שהגשם יורד והשמש זורחת
קשת של צבעים נפלאים עלינו מונחת.

ביום שג'ורג' מייקל נפטר בדיוק צבעתי את שערי שוב לכחול
בלי קשר כמובן.
פתאום ברגע אחד חזרתי לשנות ה-80.
על הילדות שלי בשנות השמונים כתבתי בפוסט הזה.

אפור וכחול- לפני כמה ימים פגשתי את אלבי עליו כתבתי בפוסט כאן.
והוא אמר לי, "איזה אומץ" על השיער הכחול, עניתי לו שבשבילי האפור הוא האומץ.

שנות ה- 80 שלי-
פוסטרים על הקירות וגילוי העולם בעייני ילדה.
בשנות השמונים היו "ארונות", מאמינה שעד היום יש,
אבל משהו בזמרים של אותה תקופה נתן אור וקשת של
צבעים לצאת ממנו.
אני הייתי מהילדות שצבעו את שערן מגיל מאוד צעיר.
זה התחיל משחור ארוך ובאותו רגע בלונדיני קצר.

אני בגיל העשרה שלי,
שיער שחור ארוך.

 הסתפרתי לבלונדיני קצר, שמרתי את שערי שנים ואחר כך תרמתי אותו לשמחתי.

בלונדני קצר 

לאחר כמה שבועות כתום זוהר (שהזמינו את אמא שלי לבית ספר לברר מה נסגר איתי? )
זאת היתה הדרך שלי לביטוי ועד היום אני אוהבת גוונים בשיער.
בשנות השמונים הזמרים נתנו לנו כוח לעשות שינויים.
להראות אחרת, לפעול אחרת, הם היו ההשראה שלנו.
קצת לפני שהתגיסתי צבעתי את שערי לירוק זוהר
ושבוע לפני הגיוס גלחתי את הראש.

בלונדינית בפריז עם יזהר בן זוגי.
אומנם עשרים פלוס כמה שנים אבל עניין הצבעים לא עבר לי אף פעם 

כמובן שהשיער גדל והשגעונות הקטנים לא חלפו
אני מאמינה שלכל אחד יש מקום לפעול קצת אחרת.
לחשוב קצת שונה.
וכילדה שנולדה באמצע שנות השבעים ואת גיל
ההתבגרות עברה בשנות ה- 80 אני שמחה לראות שהילדים פתוחים היום יותר.
רואים צורות חיים שונות ומגוונות ונכון שאני חיה בקיבוץ,
אך עדין שמחה על השינוי ומקוה שאנשים כמו ג'ורג' מייקל
ימשיכו להשפיע על חיינו.

אני בגיל 30 פלוס (:

מסיימת עם שיר שכל כך מזכיר לי את תקופת מגורי באוסטריה
אומנם השיר הכי לעוס שיש אבל לצערי אכן זה הקריסמס האחרון שלו.

Last Christmas ג'ורג' מייקל

על שנות העשרים שלי עוד יבוא יום ואכתוב, שאמצא את האומץ...

מה היא ילדות עבורכם? איפה אתם בוחרים לעשות את הדברים קצת אחרת ?
מחכה לקרוא ממכם.
מיכל