מחשבות של סתיו -

לפעמיים הפוסטים באים לי מתוך מחשבות ולפעמיים מתוך תמונות.

בריצה של שבת יצאו לי תמונות כל כך יפות שהרגשתי שאני חייבת לשתף אתכם.

אני לא צלמת ומצלמת מהאיפון שלי (האמת המון) זה כלי עבודה והשראה גדולה בשבילי.

סיפרתי לכם על כך בפוסט שכתבתי על תמר שמעצבת טקסטיל ואם לא קראתם מוזמנים ללחוץ כאן .

הריצה היא הרגיעה שלי
המקום שאני בו הכי מאוזנת.

יש ימים שאני מרגישה שאני צריכה "להרים" אנרגיה אני קוראת לזה.
ימים שאני מרגישה שהריצה והכתיבה ממש מרימות אותי.
אני רצה כבר שנים, אומנם לא מרחקים ארוכים אבל קבוע שלושה ימים בשבוע וזה עוזר לי מאוד
לעשות סדר במחשבות ולקבל השראה ורעיונות לפוסטים ולהתנהלות שלי בעבודה.

עלים בגינה 

בשנים האחרונות שאנשים שואלים מאיפה אני, קצת קשה לי לענות.
נולדתי ברמת גן עד שעזבתי את הבית, לאחר מכן גרתי בהינבורג (עירה קטנה באוסטריה)
בוינה, בנגקוק ועבדתי גם בהונק קונג ואחר כך בפריס.
הכרתי את בן זוגי בוינה ושחזרנו לארץ גרנו ברמת גן ואז בנשר.
ומאז הרבה שנים גרים בעמק יזרעאל (תמרת, נהלל) עד שבנינו את בתינו בשריד.

הבנות ואני ביום כיף בנהלל
Lavido 

עדין ששואלים אותי אני לא יודעת להגדיר לאן אני שייכת, אני חושבת שהתשובה שאני שייכת לעצמי ומשפחתי,
איפה שהם נמצאים גם אני.
אני מרגישה שהטבע הוא הבית שלי, המקום הרגוע שלי. אני אוהבת את העיר ועדין מרגישה קצת עירונית,
אך מאוד מחוברת לטבע ולשקט שלו.

הבנות בחנות בנהלל - לבידו
חנות עם מוצרים טבעיים שאני אוהבת 

לפני כשבועיים הבנות ביקשו יום כיף של בנות אז נסענו ליום נוסטלגי בנהלל, לאופק יש בת מצוה השנה
והתחלנו להסתכל על תמונות, אופק ביקשה לחזור לבית שבו היא גדלה ונפגשנו עם המשפחה שגרנו
אצלה, היה מרגש להיפגש ובמיוחד לחזור לרפת.
אני חושבת שאני פשוט מאוד נוסטלגית, אוהבת להיזכר ואוהבת גם את חיי היום יום של כאן ועכשיו.

ברפת שגרנו בה בנהלל 

הרבה פעמיים תוך כדי ריצה עולות לי מחשבות לגבי הבלוג, ויש לי איזה שהוא צורך לעשות לי סדר במחשבות
ממש כמו פעם בילדות שהיה לי יומן שכתבתי בו את המחשבות שלי ומה עבר עלי היום.
יש משהו בכתיבה שמשחרר, תחושה שרק מאז שיש לי את הבלוג אני מרגישה אותה.
בניגוד ליומן שהיה פרטי הבלוג שלי הוא אומנם אישי אבל חשוף, אך עדין אני מרגישה שיש מי שקורה
ומזדהה ומקבל השראה וזאת תחושה נפלאה. כל תגובה גם אם במציאות ולא בתגובות מאוד מחממת
את הלב.

פני חברתי הטובה 

אני חושבת שיש משהו בעונת הסתיו שגורם לי לגעגוע, משהו במזג אוויר גורם לי למחשבות
על העבר ועל העתיד.
געגועים לאנשים אהובים לכלבה שאיבדנו השנה, לחיבוק, למקום.
והשבוע הרגשתי שרק בריצה בשדות יש לי תחושה של איזון של שקט.
רק פני הכלבה, הטבע ואני.

אני כבר קצת יותר משנה כותבת בבלוג כל פעם על נושא אחר. ותמיד ישנה את ההתלבטות, האם זה רלוונטי למישהו?
האם הכתיבה מעניינת גם שאין בה טיפים בעיצוב?. ואז אני עונה לעצמי שזה בסדר זה המקום שלי ובו מותר
לי להחליט מה אני כותבת. ומה אני משתפת.
והפעם החלטתי לקחת את הפוסט למקום אישי, של קבלה של איזון וגעגוע ולקבל את הכל פשוט ככה
לא שחור ולא לבן.

שחור ולבן כלי של רונית מינסטר מוגל הנהדרת

מפגש עם רונית ותמר מנשה ששידחה בנינו במקרה יצר חברות. חברות אישית ועל רונית אתן
מוזמנות לקרוא בפוסט הזה, אני כותבת על רונית כי משהו בתמונה פה שיקף לי את גילי.
יש רגעים בחיים שבראש  אתה מרגיש בן 20 והגוף נראה אחרת.
משפט שסבתא שלי טולה אמרה הרבה פעמיים והיום אני מבינה אותו יותר,
על סבתא שלי כתבתי פוסט בעבר מוזמנים לקרוא הוא מלמד הרבה גם עלי.

תמונה שלי שצילמה רונית 

משהו בתמונה כאן הסביר לי הרבה על התהליך שעברתי בשנה האחרונה וזה הרבה בזכות הניתוח שעברתי באוזן.
הניתוח הוציא אותי לגמרי מאיזון ואני מרגישה שהשנה הזו היתה כדי לקבל כוחות מחודשים וללמוד הרבה
על עצמי.

חלק מהתהליך היה להפסיק לצבוע את השיער, אני עדין בשלב ביניים שהוא מאתגר אבל שלמה עם ההחלטה.
על האפור שלי  ראיינו אותי החודש במגזין שאני אוהבת ועוקבת Grey Time, מגזין עיצוב מצויין שנותן המון השראה
ואני מזמינה אתכם להכיר אם עדין לא הכרתם.

ארוחת בוקר צבעונית
החיים הם לא רק אפור (:

בעבר כתבתי על  עיצוב בהשראת חמשת החושים - ובימים אלו אני מכינה פוסט חדש על חוש הטעם
ואתם מוזמנים להישאר איתי כי הולך להיות טעים (: מתכונים קלילים והרבה יופי.

וחוץ מהפוסט על חוש הטעם החלטתי להשתתף ביחד עם עופרי פז במאה ימים של שמחה ואושר כי החורף
דורש מחשבות חיוביות, מוזמנים להצטרף.

ספרו לי איך אתם בתקופות מעבר ? האם אתם אוהבים נוסטלגיה ?
מחכה לקרוא אתם וחורף חמים ונעים.
ממני מיכל.