יום ראשון, 17 באפריל 2016

געגועים - סבתא טולה

יש רגעים שהגעגוע מציף.
רוב ימות השנה סבתא טולה איתי .
היא מלווה אותי במהות שלי.
היא מי שאני בהרבה מובנים.
אני אומנם דומה לאמא שלי בהרבה תכונות אופי ואת האהבה לספורט ויכולת לנהל דברים קיבלתי מאבא שלי.
אך את ה"בלבוסטיות " ואהבת הבית וחוש האסתטיקה קיבלתי ללא ספק ממנה.

בתמונה סבתא טולה ליד אבי ואימי.
אנחנו ביום חתונותינו, אחי עופר ובת דודתי דקלה מאחור.


סבתא שלי היתה ניצולת שואה וידעה להנות מלהיות בבית.
תמיד אמרה באידיש "מינה בטלה מינה קלוזטלה" ( המיטה שלי והשירותים שלי (: )
גם את זה ירשתי ממנה ... הכי אוהבת את הבית שלי ...

היא ניהלה חנות לטפטים, צביעה ודברים לבית ביחד עם סבי ודודי שהיה צבעי. 
אז ברור שאת עניין העיצוב לקחתי ממנה.
בלימודי העיצוב פנים בטכניון, את אחד  הפרויקטים בחרתי לעשות כמסעדה פולנית.
השם של המסעדה היה "טולה" עם המנות הטעימות שלה.
 אוכל אצלי מתקשר לגעגוע. לילדות וחוויות רבות.
 למזלי אחי יודע לבשל את רוב המנות שהיא עשתה.
סבתא שלי היתה אדם פתוח וקיבלה את כולנו כמו שאנחנו.
סבתא שלי בתמונת שחור לבן. בצד ימין סבא וסבתא שלי.
ואני מתוך פרויקט של לימור הרצוג אהרוני

סבתא טולה אהבה את המשפחה שלה בעיקר. היא גם כל כך אהבה את יזהר בעלי. כל כך שמחה שנישאנו.

סבתא שלי רוקדת עם יזהר.
רואים את האושר בעיניים שלה.


סבתא טולה ואני בחתונה שלנו 


היו לה משפטי מחץ לא מהעולם הזה.
אחד המשפטים שהיא אמרה לאמא שלי שהיתה בת 60 
"יש לי עוד 20 שנה לחיות, ואני הולכת לחיות אותם טוב ! "

תמיד ידעה מה היא רוצה. מה לעשות עם הכל.
גם שחלתה בגיל 79 אמרה: "אני לא אהיה שפן הניסוים שלהם" (הכוונה של הרופאים) 
ובחרה לא לעשות כלום ולהישאר בבית.
ששאלתי אותה, אבל סבתא "מה יהיה " היא ענתה , "מיייכככל  (היה לא מבטא) צעירה אני כבר לא אמות".
היא היתה כמעט בת 80, היא מקור השראה גדול עבורי.
ללמוד לקחת את החיים כמו שהם. להבין מי חשוב, מה חשוב ולדעת מה אני לא רוצה לעשות כמותה...
כן, כן יש גם כאלו (: אבל את הגנים הפולנים שלי, ללא ספק ירשתי ממנה.
סבתי לצערי לא זכתה לראות את ילדי, נכדיה....

אופק גוני ומירן- ילדינו 

היא החליטה לעזוב אותנו  עשרה ימים לפני שאופק ביתי הבכורה נולדה.
(סבתא טולה בודאות, החליטה (: אף אחד לא החליט בשבילה ... )

וכמו שאמא שלי ואני אומרות היא פינתה מקום. היא ידעה שאמא שלי צריכה להיות לידי...
(בזמן שחלתה היה צורך להיות לצידה)
האבל היה קשה בשבילי מאוד. כמה ימים לפני שסבתא שלי נפטרה, היינו צריכים להרדים את הכלבה הראשונה שלנו.
והיה לי קשה באותה תקופה לאבד גם את סבתי וגם את הכלבה.
הבחירה הראשונה שלי לקרוא לאופק - אופק היתה מהשאיפה להסתכל קדימה. אל העתיד.
אני מאמינה שסבתא שלי מלווה אותנו תמיד . היא יקרה לי מאוד.
מתגעגעת אל החיבוק שלה. לאוכל הטעים שלה ולחכמת החיים.
היום אנחנו מציינים 11 שנה בלעדיה ...אני לא הולכת לבית הקברות .אני יודעת שסבתא שלי לא שם.
היא איתי בליבי וברוחי.

חוגגים את החיים
תודה שקראתם ושאתם איתי.
שלכם מיכל 

9 תגובות:

  1. וואו, איזה פוסט מרגש. יכולה ממש לשמוע אותה דרך הכתיבה שלך. תמשיכי.

    השבמחק
  2. תודה יקרה ! מעודד ומעודד לכתוב ...

    השבמחק
  3. מאוד מרגש. מקסים שהיתה לך כזו מערכת יחסים איתה. זוכרת את החדר היפה שלך בבית של סבתא טולה. זוכרת גם בצער את המוות, האבל וכל ההתמודדות הכואבת שלך. חיבוק.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך יקרה .... זה רק מראה כמה זמן אנחנו חברות , אפילו לא זכרתי שהיית אצלה בבית (: כיף להיזכר

      מחק
  4. הרגת אותי, ובמיוחד במשפט האחרון......

    השבמחק
  5. תודה רבה לך על התגובה. אוהבת אותך

    השבמחק
  6. איזה פוסט מלא אהבה ומרגש! ממש הרגשתי את האופי שלה דרך המילים שבחרת, היא נשמעת מלאת חיים והומור. וסבתא עם חנות טפטים? אליפות! גם סבתא שלי נפטרה כשהייתי בהריון עם הבן הבכור שלי. אני שמחה שהיא ידעה שיש לה נין בדרך, גם אם לא זכתה להכיר אותו.

    השבמחק
    תשובות
    1. בהחלט את צודקת היתה מלאת אומר ושמחת חיים והמון פתיחות, צינזרתי משפטי מחץ חזקים שלה (: על ענינים של זוגיות ... היא היתה ישריה וחדה . בהחלט מנחמת העובדה שלפני שעזבו אותנו ידעו שיש נינים בדרך ... תודה לך על התגובה המרגשת

      מחק
  7. העלית דמעות בעייני. סבתא טולה שלך כל כך מיוחדת ואמיצה. זכיתן אחת בשנייה. כמוך, אני מאמינה שהיא איתך בליבך תמיד.

    השבמחק