הבלוג חוגג שנה - מאה ימים לעצמי ויציאה מאזור הנוחות.

בעוד חודש הבלוג שלי חוגג שנה,
אני לא מאמינה שעברה כבר שנה מאז שהתחלתי לכתוב.
איזה מזל שהיה לי את הבלוג לעבור את השנה המאתגרת הזו.
אז הכל התחיל ממפגש עם יונית צוק שהביא לפתיחת הבלוג וזה
הפוסט הראשון
מאז כתבתי שלושים פוסטים וזה ממש מרגש אותי.
פוסטים על עיצוב פנים וסטיילינג, פוסטים על עיצוב הנפש, הגוף ובכלל על החיים.

הבבושקות האלו הזכירו לי את הבבושקות שלי חלי ממן,
אך גם את המשפחה שלי.
מתוך פרויקט עיצוב פנים שלי ביובלים.
צילום ענבל כבירי.

החדר האינטימי שלי- טיפים לחדרי שינה

אנחנו מבלים בו המון שעות, גם אם לא תמיד בעשיה, אבל הוא חשוב לכולנו ויש משמעות גדולה לאירגונו.
דבר ראשון שאני בודקת שאני מקבלת לידי תוכנית בשלבי בניה - זה היכן ממוקמת המיטה.
חשוב לי שהמיטה תיהיה מצד הדלת ולא ממול הדלת.
לעיתים ישנם אילוצים או כשמדובר בבית קיים, אך אם ניתן ההמלצה שלי שהמיטה לא תיהיה ממול הדלת.

מיקום מיטה לא מול הדלת
שידות לא סימטריות
כריות נוי
סטיילינג מיכל אגם אליסון  צילום אביעד בר נס 

נגיעות צבע בחדר שינה בפרויקט ברעננה
סטיילינג מיכל אגם אליסון 
צילום אביעד בר נס 

שלח לי שקט בקופסא- החג הלבן -

לפעמיים אני מרגישה שהייתי רוצה שכל השנה יהיה חג שבועות.
חג שאני אישית מאוד אוהבת מכל מיני סיבות.
הראשונה שאחד הצבעים האהובים עלי הוא לבן, אוהבת אותו בעיצוב הבית כרקע,
בשילוב עם צבעוניות או רק עם עצמו.

עיצוב מיכל אגם
צילום ענבל כבירי

הגאווה שלי -

האמת שאת הפוסט הזה אני מגלגלת בראשי כבר מאפריל,
אחי הבכור נולד באפריל והוא השפעה מאוד גדולה על ילדותי ואהבותיי.
גדלתי לצד אח בכור, יצירתי, דומיננטי והומו ... כן אז בשנות השמונים לא דיברו על זה.
יותר נכון דיברו אבל כקללה, אני זוכרת את הילדים אומרים "אח של מיכל הומו"
ואני אפילו לא ידעתי ממש מה הכוונה.

אחי ואני בשנות השמונים

יום העצמאות שלי

יום העצמאות תמיד מתחבר לי ליום ההולדת של ביתי הבכורה.
ומצד שני ההחלטה להפוך לעצמאית בתחום העיצוב פנים והסטיילינג.
זכורה לי התקופה הראשונה שביתינו נולדה שהייתי בהלם מהשינוי בעצמאות שלנו.
פתאום ילד אחד מנהל לך את החיים (:
החיים מאוד משתנים ברגע שהילדים נולדים, במיוחד שזה קורה שאתה בן 30...
אבל כמובן שאני לא מתלוננת ושמחה בחלקי, מציינת זאת רק כעובדה על שינוי מצב.
רק עכשיו שחציתי את גיל הארבעים אני מתחילה להרגיש טיפה שהחיים חוזרים למסלולם.
במיוחד שגם בעלי חצה את גיל הארבעים וסיים את תקפת המילואים שהיתה קשה לכולנו באותו שלב בחיינו.
(כמו לרבים במדינת ישראל).
נולדו לנו שלושה ילדים בשש שנים וזאת תחושה של כיף שהם גדלים ביחד אבל גם עומס גדול.
אבל לומדים להנות מהיום יום ומרגעים קטנים של אושר.

הבנות המקסימות שלנו אופק וגוני.
בצילומים לקרן שביט.
צילום אסף רביבו.

געגועים - סבתא טולה

יש רגעים שהגעגוע מציף.

רוב ימות השנה סבתא טולה איתי .

היא מלווה אותי במהות שלי.

היא מי שאני בהרבה מובנים.

אני אומנם דומה לאמא שלי בהרבה תכונות אופי ואת האהבה לספורט ויכולת לנהל דברים קיבלתי מאבא שלי.

אך את ה"בלבוסטיות " ואהבת הבית וחוש האסתטיקה קיבלתי ללא ספק ממנה.

בתמונה סבתא טולה ליד אבי ואימי.
אנחנו ביום חתונותינו, אחי עופר ובת דודתי דקלה מאחור.

הכי יפה בעמק - קרן שביט ומוזיאון ההתיישבות בקיבוץ יפעת

אני אומנם נולדתי בעיר, אך ברגע שהיתה לי בחירה עברתי לאזור כפרי.
היה לי חלום ילדות לגור בקיבוץ, כתבתי על כך בפוסט על האביב. 

האביב כאן, פרפרים בעמק
כמה יופי

צילום חיננית בן יעקב

אני אוהבת אנשים, טבע ועיצוב ושהכל מתחבר ביחד, זאת ממש חגיגה.
האירועים שקרן שביט מייצרת בשיתוף עם מוזיאון ההתיישבות בעמק הם בדיוק זה.
אחד הדברים שחשובים לי בתהליך העבודה שלי בעיצוב פנים וסטיילינג,
זה להביא ללקוחות שלי מוצר עם משמעות וסיפור מאחוריו.
ביריד בעמק יזרעאל יש אפשרות לפגוש את האדם מאחורי המוצר,
לדבר, לגעת וללמוד עליו ועל המוצר הייחודי שהוא מייצר או מייבא.
הפעם החלטתי לבוא ממש מוקדם ולקחת את הזמן.
התלוותי לענבל כבירי, שמצלמת באהבה גדולה ורואים זאת בתמונות שלה.
כל התמונות בפוסט פה הם שלה אז בוא תצטרפו אלינו.