הבית שלנו חדרי ילדים

הבית שלנו

כמעצבת לעצב את הבית שלנו זה נראה 

המשמה הכי קלה, אך מצד שני היא גם 

היא קשה.

כשיש דיאלוג מול לקוח יש הרבה הבנה 

לאן לקחת את המקום המכיל והיקר לאדם.

את ימי הבית והשקט התחלתי כמה חודשים

לפני שהקורונה היתה כאן.

עברתי ועדין בתהליך של משבר אישי,

שממנו את מקוה שאצא מחוזקת יותר.

בבית בשקט שלנו,
היא רק נראת עצובה (: זה הפרצוף שלה,
היא מאוד נהנת שכולנו איתה.

השנה שחלפה ודברים חדשים לשנה הבאה

השנה שחלפה היתה מלאה באירועים,
טובים ומאתגרים יותר.
התחלנו את השנה עם ניתוח עיינים
לבן שלנו מירן, והאמת ששתפתי
על כך מעט כי היה לי קשה להתמודד
עם המצב.

גוני מירן ואופק 

חוש השמיעה והשינוי שעברתי מאז גיל 40

אנחנו מתפתחים כל הזמן ועוברים שינוים.
אני עברתי שינוי גדול בחיי בעקבות ניתוח
שעברתי בגיל 40 בערך.
בעקבות נסיגה בשמיעה בהריון עם בני
השלישי הלכתי לבדיקה שיגרתית.
ולא נמצאה סיבה לירדה בשמיעה.
רק לאחר בדיקה חוזרת גילו לי נקב בעור התוף.
עברתי ניתוח להשתלת עור התוף והשמיעה לא
חזרה לעצמה.
הניתוח היה לי מאוד קשה, אבל הייתי חייבת
לעשות אותו משום שהיה לי זיהום מאחורי עור התוף.
לקח לי כמה חודשים לחזור לעצמי.
בהתחלה לא ישנתי כמה ימים וזה ממש הכניס אותי
ללחץ וחוסר מנוחה.
זאת היתה חוויה מטלטלת.
על כך כתבתי בפוסט הזה, והחיבור שלי
לעיצוב וחוש השמיעה כתבתי כאן.

אני בגיל 39 שעוד צבעתי את השיער
וכמובן לפני הניתוח.
צילום לימור הרצוג אהרוני 

חורף ומחשבות של יום הולדת

האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק...
כל הזמן המשפט הזה יושב לי בראש.
אמא שלי ואני אומרות אותו הרבה
אבל בגרמנית זה גם מתחרז-
Man plant und Gut lacht

לידה וחיבור לחושים שלנו

לפני כשבועיים זכיתי לראות פלא עולם,

לידה.

בת דודתי לירון שעליה כבר כתבתי בהקשר לאהבה עצמית 

בפוסט כאן, הזמינה אותי ללוות אותה ובן זוגה בלידת בנם הבכור.

שמחתי מאוד והתרגשתי איתם לקראת הלידה.

השיער האפור שלי

האמת אני מתרגשת, היום זה תאריך מאוד חשוב בחיי,
לפני כשנתיים עברתי ניתוח באוזן, שעשה לי טויסט בראש,
(כן גם בשיער), אחרי שנותחתי ולא יכולתי לחפוף את הראש לבד
כמה חודשים, החלטתי שאני לא יכולה שיגעו לי בראש.
ואז בעצם אמרתי לעצמי, אם את אוהבת אפור, בכל דבר,
אז למה לא בצבע השיער, שהטבע נתן לך במתנה?

באמצע התהליך, צילמה חברתי רונית האהובה.

התחלה של שנה חדשה

החג הזה החלטנו במשפחה של יזהר שנחגוג אחרת. הפעם בים. 

חול מים שקט וארוחת חג באוהל. האמת כל עניין הארגון היה מורכב לי, 

במיוחד שיזהר היה תשעה ימים לפני בחו״ל מהעבודה, אבל החלטתי שאני זורמת ואורזת. 

חופש

טיול משפחתי לסלובניה וחנות עיצוב מומלצת

לקח לנו 12 שנה לאסוף את עצמנו כמשפחה שלמה
ולטוס לחו"ל כולנו ביחד.
יצא לי לטוס עם אמא שלי והבנות
ועם אחיותי ומשפחתי אבל עדין לא טסנו כל המשפחה.
האמת מעבר לעניין הכלכלי גם מאוד חששתי מנסיעה כזו.
תצחקו עלי אבל רק המחשבה על לארוז מזוודות גרמה לי
לא לרצות לטוס...

לפעמיים נגמרות לי המילים ...

לפעמיים נגמרות לי המיילים... (זה לא קורה הרבה ...)
לפעמיים משפט אחד משאיר אותך לרגע בלי אוויר,
אבל כהרגלי אני עוצרת, חושבת ויודעת שגם בזה אמצא משהו טוב.

אני ושירי חברתי באירוע של ענבל ושלי
לקוראות הבלוג הפוסט המלא
צילום ענבל כבירי. 

הריצה והחיבור לחיים, והמלצה אישית איך להתחיל

הרבה פעמיים אנשים שואלים אותי,
"את עדיין רצה" ?
והאמת לי זה ברור שכן.
אני מודה אני מכורה....
אני לא רצה הרבה ק"מ, סביב החמישה בכל פעם,
שלוש פעמיים בשבוע.
בספונטניות אבל שומרת על כך שנים.

שדה פרחים מול המאגר בשדות
עמק יזרעאל.

יום השואה וסבתא טולה שלי

כל שנה בתקופה הזו של החודש אני נעשת עצובה,
זה שילוב של יום השואה שמתחבר לי עם היום הולדת של סבתא
טולה שלי וגם לכתה ממש כמה ימים לפני שילדתי את ביתי הראשונה אופק.

תמונות מתוך צילומי הבת מצוה של אופק
דור ההמשך.
צילום ענת חרמוני.

מאה ימים של אושר - פוסט מסכם

פברואר הוא לגמרי החודש שלי,
נולדתי בפברואר ילדתי בפברואר,
אמא שלי קיבלה אותי מתנה ליום האם והיא דואגת
להזכיר לי זאת כל שנה.
יום המשפחה בשבילי הוא יום האם לאמא שלי.

על יום ההולדת שלי וחברות כתבתי בפוסט כאן
צילום מתוך הפקה לטו' בשבט של רונית ושלי 

פוסט על אהבה עצמית

לפני מספר שנים עוד לפני שהיה לי בלוג כתבתי פוסט לכבוד חג אהבה,
אחרי שכתבתי אותו קיבלתי המון תגובות ואז הבנתי שיש לפעמיים כתיבה פשוטה
שפשוט עוברת, לא חייבים להיות סופרים כדי לכתוב מה שבליבינו.
הייתי צריכה לאזור אומץ כדי לכתוב מפני שאני כותבת בשגיאות כתיב
וגם הניסוח שלי לא מדויק, אך לאחר פגישה עם יונית צוק שעליה כתבתי כאן בעבר,
החלטתי להתחיל לכתוב.

כוס לב שיצרה הדס שלום
לבבות שקיבלתי במתנה מתמר מנשה חברתי.

פוסט לטו' בשבט יום הולדת לחברותי ולי

כשהילדים שואלים אותי אם אני מאמינה באלוהים אני עונה ״אני מאמינה ביקום״ 

יש משהו שהוא גדול מאיתנו, יש דברים גם מעבר למה שקורה כאן ועכשיו 

וזה ברור לי שאנחנו ממש לא יודעים הכל. 

כלים וצילומים של רונית מינסטר מוגל

סטיילינג מיכל אגם אליסון 

מאה ימים של אושר- חוש השמיעה

כנראה שיש לי משהו עם מאה ימים.
מאה ימים נותנים פוקס ומיקוד.
אז כשעופרי פז שאלה מי מצטרף אליה ישר השתלבתי.
עברו מאז מעל חמישים ימים.
כל יום אני מעלה תמונה באינסטגרם ממה ששימח אותי באותו יום.
לפני כמה ימים שיתפתי אתכם במכשיר שמיעה חדש שקיבלתי.

אני עם התכשיט החדש שלי-
מכשיר שמיעה.

קשת של צבעים

שהגשם יורד והשמש זורחת
קשת של צבעים נפלאים עלינו מונחת.

ביום שג'ורג' מייקל נפטר בדיוק צבעתי את שערי שוב לכחול
בלי קשר כמובן.
פתאום ברגע אחד חזרתי לשנות ה-80.
על הילדות שלי בשנות השמונים כתבתי בפוסט הזה.

אפור וכחול- לפני כמה ימים פגשתי את אלבי עליו כתבתי בפוסט כאן.
והוא אמר לי, "איזה אומץ" על השיער הכחול, עניתי לו שבשבילי האפור הוא האומץ.

מחשבות של סתיו -

לפעמיים הפוסטים באים לי מתוך מחשבות ולפעמיים מתוך תמונות.

בריצה של שבת יצאו לי תמונות כל כך יפות שהרגשתי שאני חייבת לשתף אתכם.

אני לא צלמת ומצלמת מהאיפון שלי (האמת המון) זה כלי עבודה והשראה גדולה בשבילי.

סיפרתי לכם על כך בפוסט שכתבתי על תמר שמעצבת טקסטיל ואם לא קראתם מוזמנים ללחוץ כאן .

הריצה היא הרגיעה שלי
המקום שאני בו הכי מאוזנת.

מאה ימים לעצמי- לצאת מאזור הנוחות- פוסט מסכם

מאה ימים לפני ראש השנה החלטתי לקחת על עצמי יוזמה ולאתגר את עצמי כל יום במשהו קטן.

החלטתי לקחת את האתגר בכל מיני תחומים, אכילה בריאה, טיולים, פגישות עבודה ואכן בעקבות 

ההחלטה שעשיתי, ביצעתי דברים קצת אחרת.

תוכלו לקרוא על המאה ימים בשישה פוסטים נפרדים, כאן לדוגמא הפוסט השני והפוסט והשלישי.

בכל פוסט לקחתי אתגרים אחרים.

מזג אויר סתוי, הטבע הוא השראה גדולה עבורי.
מוצאת את השקט והשלוה בריצה ביחד עם כלבתי פאני.