לקח לנו 12 שנה לאסוף את עצמנו כמשפחה שלמה
ולטוס לחו"ל כולנו ביחד.
יצא לי לטוס עם אמא שלי והבנות
ועם אחיותי ומשפחתי אבל עדין לא טסנו כל המשפחה.
האמת מעבר לעניין הכלכלי גם מאוד חששתי מנסיעה כזו.
תצחקו עלי אבל רק המחשבה על לארוז מזוודות גרמה לי
לא לרצות לטוס...
לפעמיים נגמרות לי המיילים... (זה לא קורה הרבה ...)
לפעמיים משפט אחד משאיר אותך לרגע בלי אוויר,
אבל כהרגלי אני עוצרת, חושבת ויודעת שגם בזה אמצא משהו טוב.
אני ושירי חברתי באירוע של ענבל ושלי
לקוראות הבלוג הפוסט המלא
צילום ענבל כבירי.
הרבה פעמיים אנשים שואלים אותי,
"את עדיין רצה" ?
והאמת לי זה ברור שכן.
אני מודה אני מכורה....
אני לא רצה הרבה ק"מ, סביב החמישה בכל פעם,
שלוש פעמיים בשבוע.
בספונטניות אבל שומרת על כך שנים.
כל שנה בתקופה הזו של החודש אני נעשת עצובה,
זה שילוב של יום השואה שמתחבר לי עם היום הולדת של סבתא
טולה שלי וגם לכתה ממש כמה ימים לפני שילדתי את ביתי הראשונה אופק.
תמונות מתוך צילומי הבת מצוה של אופק
דור ההמשך.
צילום ענת חרמוני.