יום חמישי, 2 ביוני 2016

הגאווה שלי -

האמת שאת הפוסט הזה אני מגלגלת בראשי כבר מאפריל,
אחי הבכור נולד באפריל והוא השפעה מאוד גדולה על ילדותי ואהבותיי.
גדלתי לצד אח בכור, יצירתי, דומיננטי והומו ... כן אז בשנות השמונים לא דיברו על זה.
יותר נכון דיברו אבל כקללה, אני זוכרת את הילדים אומרים "אח של מיכל הומו"
ואני אפילו לא ידעתי ממש מה הכוונה.

אחי ואני בשנות השמונים



כן ידעתי שיש לו המון ידידות והזמר האהוב עליו הוא בוי ג'ורג' ובהחלט התחביבים
של אחי היו שונים מגבר סטרייט בשנות השמונים.

אני בשנות השמונים 

אחי אהב לצלם אותי, לאפר אותי וביחס לאותה תקופה יש לי המון תמונות יצירתיות.
כל עולם המוזיקה שלי היה השפעה ממנו, דוראן דוראן, מדונה ועוד רבים וטובים.
אני תמיד הייתי גאה ועדיין גאה.
החיים לצד אחי היו מלאי יצירה והשראה, עוד בתקופה שהמילה השראה לא הייתה בלקסיקון.

איפור וצילום שלי ע"י אחי 

היום אני יודעת, שמה שהיה כקללה בשנות השמונים, זאת הגאווה שלי.
כשהייתי בת 23 ואחי שמע שאני יוצאת לקפה נורדאו, הוא שאל אותי :
"אני יוצא לקפה הזה, אבל מה לך יש לעשות שם ? "
אני חושבת שרק אז בעצם ה"יציאה מהארון שלו הייתה ברורה לי", (אז נפל לי האסימון)
למרות שבעצם תמיד ידעתי, רק שאז לא היו סדרות טלוויזיה ששיקפו את צורת החיים הרגילים האלו.
אני כותבת רגילים, כי לי הכל נראה טבעי ורגיל ובעצם לפעמים זה נראה לי מוזר לחגוג את שבוע הגאווה,
כי הגאווה היא יום יומית, היא החיים וכנראה שאני חיה בבועה (טוב אני חיה בקיבוץ), אך ישנם אנשים שהחיים
האלו עבורם הם משהו חריג.
כיום אחי חי עם בן זוג ובעל משפחה, אבל כשהיינו בני עשרים פלוס, המחשבה שעברה בראשי
"מה לאחי לא יהיו ילדים"? הטרידה אותי.
מזל שיש היום אפשרויות ומזל שיש אנשים שנחלמים על הזכויות שלהם.

קשה לראות מתחת לילדים מציץ אחי,
איזה כיף שיש לילדים שלי כאלו בני דודים.
אושר 


בהחלט חבל שצריך להילחם ... ועל מה? מגיע לכולם זכויות שוות.
אני מקווה שבעוד כמה שנים כשאכתוב פה בבלוג על הגאווה שלי
לא יהיה צורך להילחם על אותם דברים בסיסיים כמו פונדקאות בארץ
ונישואים בין בני אותו מין ושנוכל לחיות חיי שיווין מלאים בארץ שלנו.

ואח שלי וגיסי היקרים, אני אוהבת אתכם וגאה בכם יום יום.
אני לא צריכה את שבוע הגאווה בשביל זה, אבל אני כן מקווה שיבואו ימים
שהכל יהיה פשוט יותר.
ובינתיים, לכו לחגוג,
אוהבת מיכל.

קולאז' צבעוני בהשראת צבעי הקשת
מתוך פרויקטים שלי
ומשהו בבובות הזכיר לי את הילדות של אחי ושלי
שעד היום זקוקה לאישורו ותמיכתו.
צילומים ענבל כבירי למעט התמונה במרכז עודד סמדר.
אני מרגישה שאף פעם לא חייתי בארון, אבל גם לכתוב פוסט כנה כמו זה, צריכה אומץ.
שלכם מיכל.


16 תגובות:

  1. מיכק'ה,
    כתבת מקסים ומרגש! הכל כל כך נכון ואמיתי.
    אוהבת אותך,
    שרון גלר

    השבמחק
  2. איזה יופי של פוסט! העיקר זה לאהוב

    השבמחק
  3. נשמע לי אח נהדר! איזה פוסט מקסים!

    השבמחק
    תשובות
    1. קבלת האחר, אהבה, זוגיות בכל מצב, לקבל את עצמך ומסר חשוב לילדי להמשך ...

      מחק
  4. מזדהה איתך מאוד מיכל, מהמקום הכי אישי שיש! פוסט מקסים ומרגש שעושה לי חשק לתת לאחי הגדול חיבוק ענק :)

    השבמחק
    תשובות
    1. מקסימה שאת ... אני שמחה שכתבתי את הפוסט הזה, אומנם הייתי צריכה אומץ, אבל היה שוה כי אז מבינים כמה הכל טבעי ורגיל ויש המון אנשים באולוסיה
      רוצי לתת חיבוק (:

      מחק
  5. מיכלי, פוסט מרגש ונהדר. כמה אומץ להפתח ולשתף..נהדרת שאת

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך על התגובה, האומץ היה החשיפה של המשפחה שלי לא אותי באופו אישי,
      אבל ראיתי לנכון שאם משפחה אחת או הורה אחד שיקבל את בנו כמו שהוא כבר היה שווה.
      נשיקות לך.

      מחק
  6. פוסט מרגש ואמיץ , אכן יש סגנונות שונים של אנשים ומשפחות וזה דווקא מה שהופך את החיים להיות מעניינים . אין ביננו טובים יותר או פחות נכונים יותר שווים יותר , היופי והמיוחדות הוא בעיני המתבונן . דרך אגב אהבתי את התמנה הראשונה איך שהוא עוטף ומגן עליך בזרועותיו.

    השבמחק
  7. כן כתבת כל כך נכון, האמת שהתמונה מאוד משקפת את היחסים שלנו במשך שנים רבות עד שנישאתי ...
    תודה לך על התגובה המרגשת

    השבמחק
  8. כן כתבת כל כך נכון, האמת שהתמונה מאוד משקפת את היחסים שלנו במשך שנים רבות עד שנישאתי ...
    תודה לך על התגובה המרגשת

    השבמחק
  9. פוסט נהדר, אהבתי במיוחד את הסיפור המקסים על איך הוא צילם אותך תמונות אמנותיות ואת הצילום עם כל הפוסטרים מאחורה. נשמעת מערכת יחסים מלאת אהבה!

    השבמחק
  10. כנראה שתמונה אחת שוה אלף מילים, יש לנו קשר מיוחד, אחי הוא השפעה מאוד גדולה עלי, עד היום, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו (: תודה לך שקראת ואהבת !

    השבמחק